<h1>תקון סופרים לרשב"ש — השער התשיעי</h1>
<h2>דף עה:</h2>
שטר שאין בו זמן אינו מעכב והשטר כשר הוא אלא שאינו גובה מנכסים משועבדים לפי שאין אנו יודעים אם המלוה שבשטר זה קדמה או מכירת הקרקע. וגם אם יש שם שטרות אחרים שיש בהם זמן הם קודמין. אבל גובה הוא מנכסים בני חורין. וכן נראה מדברי המפרשים ז"ל בפרק ארבעה אחין [יבמות ל"א ע"ב], וכן כתוב בספר החשן בסימן מ"ג. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות מלוה ולוה [ה"ט] וכתב דלא גרע משטר שאין בו שם המקום דכשר כמו שנזכר בפרק שני דייני [כתובות ק"י ע"ב], ואף על גב דהויא לה עדות שאין אתה יכול להזימה וכל עדות שאין אתה יכול להזימה אינה עדות כדאיתא בפרק מרובה [ב"ק ע"ה ע"ב] ובסנהדרין בפרק היו בודקין [מ"א ע"ב] אפילו הכי בדיני ממונות לא קפדינן, דהא קיימא לן דבדיני ממונות לא בעינן דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין [ג' ע"א] ובפרק אחד דיני ממונות [ל"ב ע"א] ובפרק בתרא דיבמות [קכ"ב ע"ב]. ותנן בפרק בתרא דשביעית [פ"י מ"ה] דשטרי חוב המאוחרין כשרים ומייתו לה בפרק קמא דראש השנה [ב' ע"א] ובפרק איזהו נשך [ב"מ ע"ב ע"א] ובפרק מי שמת [ב"ב קנ"ז ע"ב] ובפרק גט פשוט [שם קע"א ע"ב] ובפרק אחד דיני ממונות [סנהדרין ל"ב ע"א]. [הג"ה בשו"ת הרשב"ש נוסף בזה. (בירושלמי) [בירושלים] כותבין שעות בפ' מי שהיה נשוי [כתובות צ"ג ע"ב] ובהל' מלוה ולוה [פ"כ ה"ג] וכתבו בשם רבינו משה גאון ז"ל שאע"פ שהעדים מעידים שהאחד קדם באותו יום כיון שהשטרות שניהם ביום אחד נכתבו אין אחד מהם יכול לטעון אני קדמתי אלא שניהם שוים כיון שאין כותבין שעות אלא בירושלים, ע"כ]. וכל (קפיד תנן) [קפידתנו] בכתיבת הזמן אינו אלא לענין קדימה וטריפה מן הלקוחות דאם אין כתוב בו זמן יד בעל השטר על התחתונה, דאמרינן בפרק מי שהיה נשוי [כתובות צ"ד ע"ב] הני תרי שטרי דאתו קמיה דרב יוסף חד הוה כתיב ביה בחמישי בניסן וחד הוה כתיב ביה [בניסן] סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא דהוה כתיב ביה בחמשה בניסן בנכסי אמר ליה אידך ואנא אפסיד אמר ליה את ידך על התחתונה אימר בר תשעה ועשרים בניסן את אמר ליה וליכתוב לי מר טורפא מאייר ואילך (מאי) [מצי] אמר לך את בר חד בניסן והנחתי לך מקום לגבות הימנו. וכן כתב הרמב"ם בפרק כ' מהלכות מלוה ולוה [ה"ה]. ולא מצינו שמעכב הזמן אלא בגט אי משום פירי אי משום שלא יחפה על בת אחותו כדאיתא בפרק ב' דגטין [י"ז ע"א]. ומה שנוהגין לכתוב בקצת שטרות בעשור הראשון או האמצעי או האחרון השטר כשר הוא, ואפילו בגט כדמוכח התם בגטין [י"ז ע"ב] דאמרינן דמהני לשבוע דלקמיה. אבל טוב הוא שיכתוב הזמן באמת שלפעמים ירע כחו של המלוה, הגע עצמך שהלוהו בשני ימים לחדש וכתבו לו בעשור הראשון ולוה מהאחר בי' לחדש וכתבו לו בעשור הראשון חולקין והראשון הפסיד שהיה לו לגבות הכל ואם לוה בשמיני וכתב לו בשמיני יגבה הכל שיכול לומר לו את בתשעה או בעשרה בחדש. ובפרק קמא דעבודה זרה [י' ע"א] כתבו רבותינו הצרפתים ז"ל דאם השמיט הסופר הכלל וכתב הפרט שהשטר כשר, ומוכחי לה התם משמעתא דאי טעי תנא דאמרינן התם דילמא שביק לאלפא קמא ונקט לאלפא בתרא. וה"ה נראה לי [אי] שביק כלהו כללי ונקט פרט בתרא לחוד, וכן נמי אי כתב הכלל והפרט אלא שלא כתב לבריאת עולם שהשטר כשר לטרוף בו מן הלקוחות שאנו תולין אותו בטעות סופר כן כתוב בספר התרומה [הל' ע"ז סימן קל"ו] בשם ר"י, ובספר החשן [סימן מ"ג].
